ציור עם עפרונות צבעוניים וצבעי מים

עפרונות צבעוניים:

תכונות החומר:

העיפרון הצבעוני מופיע בסדרו של 8 יחידות ומעלה בתוך קופסאות. בקופסאות גדולות מופיעים הרבה מאוד גוונים ובני גוונים של אותו צבע. עיפרון קשה זה מפיק קווים צבעוניים תוך הפעל לחץ די גדול. הצבעים אינם מתערבבים זה בזה פיזית, אבל אם עובדים ברשתות המונחות זו על גבי זו, העין מאחדת את הגוונים ונוצרים מרקמים צבעוניים רכים, עשירים ואסתטים. קיימים גם עפרונות שנמסים במים, והאווירה הנוצרת לאחר מריחת הצבע במכחול רטוב היא יותר אקוורלית.

מצעים וכלים נלווים לעבודה בעפרונות צבעוניים:

  •  מצעים- נייר לבן או ניירות בעלי גוונים בהירים 90 גרם ומעלה. פורמטים מומלצים-        עד4\1גליון.
  • עיפרון- עיפרון רישום מתחבר ומתקשר יפה אל העפרונות.
  • צבעי אקוורל- גם אלה ניתנים לשילוב משלים אסתטי לעפרונות.
  • עפרונות צבעוניים אשר מתמוססים במים– קיימים עפרונות שלאחר שמציירים בהם על הנייר. מגישים אל הציור מכחול רך רווי במים הוא ימיס את הצבע. אפשר לשלב עבודה בכתמים לצד עבודה קווית כתמית לא מומסת. על כתם רטוב שהתייבש ניתן לעלות בשכבה יבשה.

התנסויות ראשוניות בעפרונות צבעוניים:

  • דף מעבדה- ניסיונות בלחצים שונים על עיפרון. כיוונים שונים של שימוש בחוד והנחתו על הנייר. יצירת כתמים והצטברויות של קווים זה ליד זה. חיפוש אחר מרקמים ומקצבים.
  • עבודת רשת- על נייר 8\1 גילון יוצרים רשתות לפחות ב- 10 כיוונים. כל רשת מונחת על גבי קודמתה. אין צורך לשמור על חפיפה מוחלטת ואפשר להשתמש בכל מיני גוונים. לאחר הנחת כ- 10 רשתות, מנסים למצוא דימויי ולהבליט אותו בגוון אחד או שניים באותה שיטה של רשתות לכל כיוון. כאשר הדימוי מובחן מעט, חוזרים לטפל בסביבה וגם בה מטפלים באותו אופן. כך נוצרת עבודה שיש לה מכנה משותף, מקצב משותף, אך בד בבד הדימוי והרקע מובחנים ומופרדים.
  • עיפרון שנמס במים- יוצרים עבודה קטנה (10X10 ס"מ) בעלת שטחים מובהקים מלאים בעוצמה. אל הנייר הזה מקרבים מכחול וספוג מים ומאחדים שטחים. אפשר לראות כיצד שטח אדום וכחול הופכים לסגול. רצוי להשאיר שטחים לא מורטבים. לאחר שהנייר יבש אפשר להמשיך לעבוד עליו בעיפרון יבש.

    אקוורל (צבעי מים):

    תכונות האקוורל:

    חומר המופיע כעוגיה נוקשה בתוך קופסא מיוחדת או בשפורפרות זעירות כמשחה. אני ממליצה לעבוד עם צבעי המשחה!!

    הצבע שקוף ובעל צבעוניות זוהרת וקורנת ככתם על נייר לבן. נמס ונמהל במים ומתפשט קלות.

    מצעים וכלים נלווים לעבודה באקוורל:

    • מכחולים– דה וינצ'י, מכחולים סיניים מבמבוק או אחרים רכים ומשובחים(שטוחים ועגולים).
    • תוספת חומרים– קו בעיפרון קשה או קו בטוש וציפורן יכול להתאים מאוד.
    • מצעים– לאקוורל דרוש מצע מצוין. מצע טוב ישביח את העבודה. יש להשתמש בנייר נורווגי או נייר ארש ואף בסוג טוב יותר.

    התנסויות ראשוניות באקוורל:

    • צבע אחד, מכחול אחד- מה הם יודעים לעשות?
    • עבודה עם צבע אחד בריכוזים שונים של מים. בדיקת תנועות שונות באותו מכחול. מה קורה במפגש שלו עם הנייר? בדיקת הנחות של המכחול מ- ˚90 לנייר ועד להטייתו המוחלטת.
    • ביצוע אותו תרגיל לאחר עבודת גוף ונשימה ועמידה יציבה על שתי רגליים ליד השולחן. האם יש הבדל בין שני הניירות? מהו?
    • פאלטה הרמונית- בחירת זוג גוונים( למשל צהוב- אדום, כחול- צהוב, כחול- אדום) כאשר דף הנייר הוא מעבדה לבדיקת הגוונים השונים שנוצרים מן השניים. על הנייר מימין למעלה מניחים כתם צהוב נקי ומשמאל למעלה-כתם אדום נקי. מתחילים ליצור שביל כתמים, מצהוב לאדום ומאדום לצהוב. את כל הערבובים עושים על הפאלטה בלבד או בכוסות שקופות מזכוכית ולא על הנייר! אל הנייר מביאים רק גוון מעורבב היטב.
    • עבודה על נייר רטוב ליצירת משטח בעל גוון אחד. דרושות מברשות רחבות, שטוחות ורכות. נייר בגודל 4\1- 8\1 גליון וצבע מים מדולל בכוסית כ- 15% צבע.
    • הנייר מורטב ומוספג. את הצבע מניחים בפסים לרוחב או לאורך כאשר פס נוגע בפס בחפיפה של מילימטר או שניים. זוהי עבודה ברצף והמטרה היא כיסוי מוחלט של השטח. לאחר הייבוש ישמש נייר זה כמצע לעבודה.   הערה: מנחה שאינו מיומן בחומר ורוצה להגישו-  צריך לבצע את ארבעת התרגילים, כל אחד על שלושה ניירות לפחות.

     תהנו עד כמה שאתם יכולים…. באהבה, רנית אלקריף

את המאמר הבא מצאתי אצל פינקי פיינשטיין:

עקרונות העבודה – לצייר עם ילדים 

אנו משחקים משחק של למלא דפים בצבעים. בשבילנו, לצייר, משמעותו למרוח את הצבעים איך שמתחשק לנו, על הדף, עד שהוא יהיה מלא. מטרת המשחק – למלא את הדף. מותר לצייר "משהו ברור" ומותר לצייר "קשקוש", ומותר להמציא מה שרוצים, רק לזכור שהמשימה היא: למלא את הדף בצבעים, ובכיף. מילוי הדף מפחית ביקורת עצמית ונותן יעד ברור לתנועה. אם ילדך החליט שהוא מילא את הדף, יש לקבל את מה שאמר, גם אם הדף אינו נראה לך מלא. כשמסיימים ציור אחד עוברים לציור הבא. ממשיכים למלא גם את הבא, איך שמתחשק, משתדלים להשתמש בכמה שיותר גוונים, כולל בשחור!!

יש לשים לב למספר גורמים חשובים:

1. ילדים אוהבים לחקות את הוריהם. הדגם לילדך שאתה נכון להשתעשע ולמרוח כך סתם את הצבעים, להחליף ביניהם, אפילו לקלקל את מה שעשית ולמרוח על זה, ויש סיכוי שילדך ירצה לחקות אותך ולא רק לצייר את מה שסיפרו שעליו לצייר.

2.ילדים זקוקים לכמות גדולה של עידוד ופרגון. עליך לומר את הביטוי – "כל הכבוד!" פעמים רבות ככל הניתן. אין לזה מספר מכסימלי. כמה שיותר – טוב יותר. לעודד לעודד ולעודד. להפגין לילד שההצלחה האמיתית היא בעצם העשייה ופחות בתוצאה שלה.

3. אפשר לשחק זה עם ציורו של זה. אפשר ורצוי להחליף בין הציורים ולהמשיך כל אחד את ציורו של השני. זה דבר שחלק מהילדים ירצו וחלק לא. יש כאלה שיסכימו שיקשקשו להם קצת על הציור (ואז גם להם מותר לקשקש על שלך!!).

4. אסור לך באופן גורף, לשאול את ילדך: "מה ציירת?", או – "מה זה?" או כל דבר בסגנון. אסור בתכלית האיסור!!!. עליך לתת לו להיות בחוויה הפרטית שלו מבלי שיהא עליו להסביר לך דבר. אנחנו לא רוצים ללכלך את החוויה האינטואיטיבית היצירתית בהסברים שכליים שחוסמים את הזרם השופע של ההמצאות. אם ילדך שואל אותך – "מה ציירת?" אפשר להחזיר לו את השאלה:"מה אתה רואה כאן?" מה אתה חושב?", "מה מרגיש לך?".

5.עליך להתמקד בציור שלך יותר מבציור של ילדך. עליך לצייר בשביל עצמך ומדי פעם להעיף מבט, לחייך, ולפרגן, ולחזור לציור שלך. גם עליך למלא את הדף, וזהו תפקידך. כשעושים את זה כתף אל כתף, משהו מיוחד מתרחש.

6. אם הילד מעוניין להסביר מה הוא צייר, יש לתת לו במה מלאה לעשות זאת, להפגין התרשמות והתפעלות. עם הזמן הוא גם יאמין לך והדימוי העצמי שלו לגבי כוחו היצירתי ילך ויעלה עם הזמן 

יש להגביל את העבודה ל30-40 דקות, ולהמשיך שוב בפעם אחרת.

 אין צורך לשבת ולשוחח לאחר מכן, על "מה שעשינו יחד". החוויה כבר חרוטה בפנים ואפשר להמשיך את היום יום.

מסר להרגעה והבטחה לעתיד:

אין שום צורך או לחץ שילדך יקבל בשלב כלשהו מיומנות "לצייר משהו". אין לזה שום ערך ממשי לעתידו. חשוב יותר שילמד להוציא ממעמקי בטנו את מה שהוא מרגיש כשהוא רוצה לצייר בית, עץ, וכו' ולא שיעתיק מודל של מישהו אחר. יש לכבד ולהעריץ כל ניסיון שלו, גם אם אינך חושב שזה באמת "דבר יפה".

כשבני אמר שהוא רוצה לצייר משהו אבל אינו יודע איך, חזרתי ואמרתי לו: "אתה כן יודע, צייר את זה בדרך שלך, צייר את העץ של נעם", וכך היה. היום הוא ממציא לא מעט דברים, פשוט משום שהורגל לכך שהוא יכול. פשוט משום שהוא יודע שיקבל מחיאות כפיים על כל ניסיון שלו. בתוך תוכו הוא מפתח את הידיעה "מה שאני ממציא זה טוב" ולכן הוא יכול לחפש אחר כוחו היצירתי, אם זה בציור או אם זה בכל תחום אחר. אחיו הצעיר כבר מכיר את השיטה ושואג "כל הכבוד!" בכל פעם שהוא מסיים ציור.

אדם מוצלח הוא אדם עם דימוי עצמי מפותח וכזה שלא חושש לנסות ולהעיז. אין לזה שום קשר למי שהצליח לצייר בתוך הקווים, בגיל המתאים. שום קשר. גם אין קשר למי שידע לעשות דברים יפים בגיל צעיר כאלה שהמורה "מאד אהבה". שום קשר.

ההמלצות לציור עם ילדים נכתבו מאת: פינקי פיינשטיין